"כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם כֵּן נַפְשִׁי תַעֲרֹג אֵלֶיךָ אֱלֹהִים." תהילים מב, ב.

הפסוק מדמה את השתוקקות האיל למים כהשתוקקות וכיסופים לקב"ה, כפי שפסוק ג' ממשיך "צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹהִים לְאֵל חָי מָתַי אָבוֹא וְאֵרָאֶה פְּנֵי אֱלֹהִים." ונראה לדרוש את הפסוק כי הערגה היא למים היינו לתורה, כפי שכתוב (בבא קמא יז א) "אין מים אלא תורה שנאמר (ישעיהו נה, א) הוי כל צמא לכו למים" ומי שיודע כמה טוב ה' משתוקק אליו כפי שכתוב "טעמו וראו כי טוב ה'" (תהילים לד ט) וכותב האור החיים על התורה (דברים פרק כו פסוק יא) "ואין טוב אלא תורה", "אם היו בני אדם מרגישין במתיקות ועריבות טוב התורה היו משתגעים ומתלהטים אחריה ולא יחשב בעיניהם מלא עולם כסף וזהב למאומה כי התורה כוללת כל הטובות שבעולם" ולכן ממליץ לנו הקב"ה מתוך אהבתו אותנו (משלי ד,ב) "כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ"  כפי שמובא (מסכת מכות · פרק ג · משנה טז) "רבי חנניא בן עקשיא אומר, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר (ישעיה מב, כא) יי חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר." 

ועוד מפרשים על הפסוק:

רש"י על הפסוק: אמרו רבותינו האילה הזאת חסידה שבחיות וכשהחיות צמאו' למים הם מתכנסות אליה שתתלה עיניה למרום ומה היא עושה חופרת גומא ומכנסת קרניה לתוכה וגועה, והקב"ה מרחם עליה והתהום מעלה לה מים.

מסילת ישרים בפרק ז: "ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מ"ב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פ"ד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים ס"ג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית. אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו', ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע י"א, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

אמר רבי יהודה: "אלמלי הוו ידעין בני נשא רחימותא דרחים קודשא בריך הוא לישראל, הוו שאגין ככפיריא למרדף אבתריה" [= "אילו היו בני האדם יודעים את האהבה שהקב"ה אוהב את ישראל, היו שואגים ככפירים כדי לרדוף אחריו"] (זוהר ח"ב דף ה' ע"ב). 

הסיבה הראשונה: מצווה להתנאות ולהדר בעשיית מצוות מעבר למחויב ולמצופה ולא לעשותן "כרגיל ופשוטות"

הסיבה השניה: כאשר אוהבים עושים יותר... הרבה יותר!